היי ,
אני טלי לוי - אמנית רב תחומית, מעצבת פנים ובעלת גלריה טאל סטוביק. 
*
איך נולדה תרנגולת הבית של טאל סטוביק ?!   
בסביבות שנת 2000 החלטתי שהעולם צריך לקבל גיבורה חדשה.
גיבורה כזו שהיא לא גיבורה במהותה  אבל כן בכל זאת.
התחלתי לשרבט.
לא מזמן ניסיתי למצוא את אותן סקיצות אבל כנראה שהן פרשו והלכו להן לאיבוד-
המקום המופלא הזה שכולנו רוצים להרשות לעצמנו להגיע אליו לפעמים...

 

בכל מקרה באיזשהו שלב הגעתי לדמות של תרנגולת.
כשראיתי את הקווים שלה על הדפים שלי ידעתי מיד שהיא בדיוק מה שחיפשתי.
תרנגולת. אחד היצורים הפחות אהודים בעולם, חוץ מהזמן שהם מוגשים על צלחת עשויים וול דאן.
בהתחלה ציירתי אותה סתם ככה.
הציורים הראשונים התמקדו בתרנגולת ובדברים משולשים. אחר כך באו העגולים והמרובעים.
חשבתי שיהיה נחמד לערוך את הציורים באיזה שהוא רצף הגיוני עם עלילה
שגם מכילה בתוכה ציורים עם צורות נסתרות שצריך לגלות. כמו המשחקים המצוירים בעיתון. 

 

מכוון שדי קשה לי לעשות סתם דברים או יותר נכון דברים שאין להם משמעות ומסר קצת יותר עמוקים, התחלתי לחשוב.
ואז הנושאים התחילו לצוף.
מצאתי את עצמי הולכת ברחוב וחושבת על הטקסטים. ישנה וחולמת על הטקסטים. רצה וחושבת על הטקסטים.
הכול התחיל לזרום.
מהר מאוד נשאבתי לתוך העולם שלה, לחיים שלה, לשיחות שלה, להבנות שלה.
כל כך נשאבתי שבאיזה שהוא שלב הרגשתי שאני חייה רק אותה ואני עצמי נעלמת.
בספר העשירי עצרתי. אמרתי לעצמי שדי. שאני חייבת לחזור לחיות אותי.

 

שנה שלמה התרוצצתי בין הוצאות ספרים וניסיתי להראות להם את הפוטנציאל, את היופי, את האמת שבספרים.
פעמיים זה כמעט הצליח אבל ברגע האחרון לא.
ואז אמא שלי נפטרה. ככה, די בפתאומיות.
מכוון שהיא לא היתה עשירה, לא בכסף בכל אופן, נשאר לאחי ולי סכום קטן.
את רובו הקדשתי לתערוכת ציורים
ולהוצאת הספר הראשון שהיה הכי דחוף מבחינתי
"הרפתקה מוחמצת כמעט" ויועד לילדים ולמבוגרים.
הוצאתי אותו לאור והנחתי לכל השאר.

אבל יש דברים שחייבים להיעשות.
היקום מנסה לכוון אותנו לזה.
לפעמים יש אנשים, כמוני, שלא קולטים רמזים ורק בעיטה ענקית ב...ת מעירה אותם.

שבע שנים אחרי, כשילדתי את הבת השלישית שלי
שוב הגיעה תקופה של התכנסות פנימה, של חקירה, תהייה לגבי המהות שלי ובכלל.

שוב קפצתי לתהום שלי. 

לקצוות יש תכונה כזו שהם נוטים להיות שבריריים והפכפכים כאלה.
ככה יוצא שלפעמים דווקא במקומות הכי נמוכים אתה מוצא את העוצמות הכי גדולות שלך.

מזל שהיה לי השכל (די נדיר...(-:!) לקחת איתי פנס כשקפצתי למטה.
התחלתי לקרוא המון. הכול. מיסטיקה, פילוסופיה, מודעות עצמית, פסיכולוגיה, קבלה ועוד ועוד
לצד סיפורים שכבר נשכחו מליבי מזמן כמו עליסה בארץ הפלאות, הנסיך הקטן ופו הדב.
שוב התחלתי לשוחח עם עצמי רק שהפעם הרבה יותר לעומק. 
טקסטים של ארבע שורות לעמוד בממוצע, הפכו לעמודים ארוכים של שיחות ותובנות.
התרגשתי ביחד עם הדמויות, בכיתי, צחקתי,אהבתי.
זה היה קשה ומהנה בו זמנית. עצוב ושמח. מייאש ומלא תקווה.

עכשיו אני מחפשת דרך להביא אותה לעולם
כדי שגם העולם יוכל לטעום, לחוות, להרגיש ולהרהר בכל מיני דברים שנראים לי די חשובים להרהר בהם.