"אם יורשה לי לציין, ה ו דמ ע ל ת ך" העירה אושה בקול דק –
"קצפת לעולם אינה משביעה."
"כן גברתי הכבולה והמלומדת, ואולי תוכלי בבקשה ממרום כיבולתך, להסביר לי מדוע ולמה?" שאלה התרנגולת.
"זה פשוט. כל אפרוח יודע שקצפת שאוכלים בכפית מתעכלת מהר ונשכחת מהר."
*
"סליחחחחהה על ההערה" גמגמה אושה "אבל פקודה 879 היא פקודה לא זוגית כךךךךךךךך שאי אפשר לחלק אותה לשני חלקים"
"בטח שאפשר. מה חשבת שרק זוגות אפשר לחלק לשנים? גם אי זוגות יודעים להתחלק, אבל ברור שאת לא מבינה את זה. הרי יש לך מוח של ציפור" אמרה התרנגולת.
*
"זה נשמע כאילו את מתנצלת" העירה היונה.
"חס וחלילה מתנצלת. לא שיש לי משהו נגד התנצלויות אבל פשוט אין לי כאן שום דבר להתנצל עליו ואם את מעירה לי הערות כאלה בגלל שיוצא לך שבתוך הלב שלך פנימה את קצת מקנאה בי
זו בעיה אישית שלך עם עצמך."
"קנאה של מישהו זו גם הבעיה של מי שמקונא לו אבל מילא." אמרה אושה. * "אני לא מסוגלת יותר. לי זה קשה מידי. אני רוצה לעוף מכאן"
* "לא יודעת אבל זה נשמע מסוכן" * "חייבת להיות כאן איזו יציאה" * "קדימה. מספיק טחנו כאן עוגה ודברים כלשהם, עכשיו החוצה" *
"אחרת מה? תקרא לחתול לטרוף אותי?" צחקה אושה "הוא הרי רועד מפחד ממני וגם אתה וגם כולכם כאן, חבורה מצחיקה שכמוכם."
.jpg)