יש דברים שאתה אף פעם לא עושה ואחרים שאתה דווקא לא יכול לא לעשות כשאתה חושב על מישהו שהוא מדהים. אני לא חושבת שאתה צבוע ולא אמיתי. זה לא זה. ברור לי שיש סיבה אחרת. סליחה. אל תכעס. אני לא כועסת. אם לומר את האמת אז אפשר להגיד שאני מאוכזבת, למרות שאני כן יודעת שהשתדלת. האכזבה בכל זאת נמצאת איתי כאן עכשיו כי עדיין לא הצלחתי ללמד את עצמי מספיק טוב להפנים באמת שדברים לוקחים זמן, שכל תהליך צריך להיבנות לאט לאט. עדיין לא הצלחתי לשכנע את עצמי לא לרצות שדברים ייקרו מהר. אבל אני משתדלת. באמת. אני מבינה שתהליך הכנות צריך להתחיל מבפנים ורק אחר כך יכול להגיע החוצה אל האנשים שמסביב ושזה תהליך שמצריך המון אומץ ושלוקח המון זמן. חיים שלמים אפילו. אני יודעת שאתה יודע את זה גם ומשתדל. בגלל זה נתתי לך את המראה שלך. אפילו שלא ביקשת אותה במילים. נכון, לא העזת להביט בה יותר מכמה רגעים אבל גם מבט חטוף זה יותר מכלום. ככה אני משתדלת לעשות עם כל מי שנראה לי שמבקש לעצמו את המראה שלו. נראה לי שבשביל זה הספר הזה נוצר בעצם. בשביל להיות מראה למי שרוצה להביט קצת פנימה, למי שמעיז לנסות לראות מי הוא באמת ומי הם האנשים שנמצאים סביבו. אני יודעת שאתה לא קורא, כנראה בגלל שזה מאמץ לך את העיניים והמחשבה, אבל בכל זאת אם ייצא לך אולי תציץ מידי פעם.
